תוספות יום טוב על משנה שבת ט׳:ד׳

מהדורה: משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913

« תוספות יום טוב על משנה שבת ט׳:ג׳ תוספות יום טוב על משנה שבת ט׳:ה׳ »

4 מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִיָּה בְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קט וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:

פירוש תוספות יום טוב על משנה שבת ט׳:ד׳

4 מנין לסיכה שהיא כשתיה. כתב הרמב"ם אין רוצה באמרו כשתיה שיהיה חייב עליה כרת. אבל חייב מלקות כמו שנבאר במס' יומא. ושם ברפ"ח ביאר שחייב מכת מרדות לפי שהסיכה אינה אלא אסמכתא ומדבריהם וכ"כ בחיבורו פ"א מהל' שביתת עשור ועיין כיוצא בזה בפירושו למ"א בפ"ק כמ"ש שם בס"ד:

5 ביוה"כ. עיין מ"ש בס"ד רפ"ח דיומא:

« תוספות יום טוב על משנה שבת ט׳:ג׳ תוספות יום טוב על משנה שבת ט׳:ה׳ »